|
אני זוכרת איך זה התחיל - חלום שמתגשם – יום אחד עמדנו, איתן ואני בראש זהר, צפינו על העיר, ואיתן שאל אותי: מה את אומרת, אולי יום אחד נבוא לגור פה? ואני עניתי: אולי... למחרת שמענו שעומד לקום בי¨ס דמוקרטי בערד. היה ברור שהדלת נפתחת, והחלום שלנו להשתתף בהקמה של בי¨ס דמוקרטי בנגב עומד להתגשם. אני עוד זוכרת את שיחת הטלפון עם מיכל סטריער, שאמרה לנו: אנחנו מקבלים את שניכם לעבודה אבל תדעו שהמשכורות לא יהיו גבוהות, אתם באים?. חשבנו חמש דקות וענינו: באים! כי מה זו כבר משכורת לעומת הזכות להגשים חלומות?...
אנחנו היינו המשפחה הראשונה שעברה לערד לכבוד ביה¨ס. בינתיים יש עוד 4 משפחות שעשו כמונו. תרומה נאה לעיר ערד. גיא רשף, שהגיע עם משפחתו לערד ממדרשת בן גוריון מספר: ¨היינו בקהילה מדהימה במדרשה. הכול היה יפה עד שיותם נכנס לגן חובה. מכיוון ששרון היא מורה הבנו מהר את האווירה, והבנו שאנחנו לא מוכנים להשלים עם זה. כשהתברר לנו שיש בערד בי¨ס דמוקרטי נכנסנו לאוטו ונסענו לראות. הגענו לקבלת שבת בבית הספר. היינו נפעמים לנוכח הפתיחות של הילדים, זלגו לנו דמעות מרוב התרגשות. כעבור שלושה שבועות המגרש היה מכור. עד היום, בכל פעם שאני בא לבית הספר אני מתרגש...¨
בביה¨ס קדם לומדים היום 70 תלמידים בגילאי 3- 17, המגיעים מערד, נבטים, שני, הר עמשא, מיתר, מחווה ליד חורה ומבית אלעזרי. עובדים בו 6 חונכים במשרה מלאה, שני מורים במשרה חלקית, והרבה מתנדבים. התלמידים מתחילים את היום במפגש בוקר קבוצתי עם החונכים שלהם – כל ילד בוחר לו חונך שמלווה אותו באופן אישי במסעו בבית הספר, ומקדיש לו ¨זמן אישי¨ אחת לשבוע. בתום המפגש הילדים מתפזרים לשעורים / משחקים / שיחות / למידה אישית / סיורים בוואדי - על פי המערכת שבנו לעצמם. השעורים, אגב, הם ברובם הגדול פרי יוזמה של התלמידים – לוח המערכת הוא ריק בתחילת השנה, אך עד מהרה הוא מתמלא בכל טוב. לקראת סוף היום יש זמן ועדות – בו מתכנסים תלמידים וחונכים יחדיו לעשיה למען הקהילה, ולסיום יש את זמן הניקיונות, בו כל התלמידים והחונכים מנקים ומסדרים את בית הספר.
איילת קלכמן, מחברות העמותה המקימה והמנהלת החדשה של ביה¨ס מספרת על תהליך ההקמה: ¨לפני הרבה שנים עבדתי בבי¨ס רגיל כמורה מחליפה לתנ¨ך. היו שם הרבה ילדים שהפריעו, וחשבתי, שכדאי היה לקחת את הילדים האלה לאיזה סדנת אמנות או למשהו שיעניין אותם, כדי לתת להם חוויה טובה; שלא ירגישו שהם תמיד בצד המפריע והלא מצליח. אז התגבשה קבוצה שמחפשת חינוך אחר. כולם הגיעו לשם מתוך מצוקה. התחלנו לבקר בבתי¨ס דמוקרטים, ישבנו הרבה לתוך הלילות עם התלבטויות על הפילוסופיה ועל הפרטים, והתחלנו לגלגל את תהליך ההקמה. הקמנו עמותה, יצרנו קשר עם העירייה ועם משרד החינוך, והרכבנו תכנית הכשרה. בקיץ שלפני הפתיחה שיפצנו את המקום בעבודה מאומצת – הורים ותלמידים, עם הרבה תרומות מהרבה אנשים טובים ונדיבים, ובספטמבר 2000 קם ביה¨ס קדם¨.
שאלתי את איילת ואת יואב קורצברג, חונך בביה¨ס, מה השתנה בו במהלך שבע השנים שהוא פועל. איילת: ¨הצוות עבר התפתחות לאורך השנים, והיום אנחנו נמצאים במקום הרבה יותר שקט ובטוח לגבי הדרך שבה אנחנו הולכים, תודות לחוויות שחווינו ולתוצאות שראינו בשטח¨. יואב מוסיף: ¨אחרי שבע שנים ביה¨ס הבשיל – זה כבר לא לקפוץ למים שאתה לא יודע באיזה טמפרטורה הם. הדברים הרבה יותר ברורים. באופן אישי אני מרגיש שלמדתי המון – גם על איך שהדברים עובדים, וגם על עצמי. בסופו של דבר, אי אפשר להיות במקום כזה בלי להסיק מסקנות וללמוד על עצמך¨.
שאלתי חונכים, ילדים והורים - איך הייתם מסבירים את הייחוד של המקום הזה? איילת קלכמן: זה מקום אחר בהתייחסות שלו לילדים, יש בו שקט, שמחה ושלווה שנחוצים לנו בחיים שלנו, ושקשה למצוא אותם כבר בתוך ההישגיות והריצה אחרי משהו לא ברור, שבעייני הוא הבל הבלים¨. יואב: המילה בי¨ס לא מתארת נאמנה את מה שהמקום הזה הוא באמת. זה מקום שמאפשר לאדם בכל גיל, ובמיוחד אם הוא ילד, לבנות את עצמו ואת הכוחות הפנימיים שלו¨. אילנית לקס, אימא בביה¨ס: ¨אני מאמינה שלמידה צריכה לבוא מתוך צורך ורצון לדעת. חשוב לי שהילדים שלי יהיו מחוברים לעצמם, ושייהנו מכל רגע.¨ והיא מוסיפה: ¨בזכות ביה¨ס הדמוקרטי יכולתי להישאר לגור בעיר שבה נולדתי, כי חינוך זה בשבילי הדבר הראשון בבחירת מקום מגורים¨. אלון סגל, אבא בבי¨ס אומר: ¨רמת האלימות הפיסית פה שואפת לאפס, וזה חשוב לי מאוד¨. אבי הולצברג, אבא בבי¨ס: ¨אני חושב שאנחנו עוברים ילדות אחת בחיים בקושי, ובביה¨ס הדמוקרטי יש מספיק חופש לעבור את הילדות בכיף, כי שם כל אחד ניגש למה שהוא רוצה בזמן הנכון לו¨. רעות, הבת של אבי, בת 15: ¨למדתי בבי¨ס רגיל עד כתה ג`, והרגשתי שקיבלתי שם הרבה חרדות וחוסר בטחון. במידה רבה הדמוקרטי תיקן לי את זה בכך שהוא הראה לי שהלימודים זה לא מרכז העולם. מהנקודה הזאת הצלחתי להתקדם ולהגיע ליכולות מכובדות בכל תחום שרציתי ללמוד. היום אני לומדת בפנימיית שדה בוקר. המוטיבציה שלי לעבור לשם הייתה לעשות בגרות עם גיאולוגיה ותיאטרון. בזכות הדמוקרטי הייתי מספיק חזקה לעשות את הצעד הזה, לא להתבייש להיות אני, ולהצליח חברתית ולימודית! לקראת המעבר התמודדתי עם לימוד המתמטיקה, והשלמתי בחודשיים חומר של חמש שנים¨.
עברתי בין תלמידים בביה¨ס בכתות הגבוהות, ושאלתי אותם מה הם עושים בביה¨ס. הסתבר לי שרבים מהם לומדים לבגרויות, וגם פעילים בוועדות ביה¨ס. אבל עומרי בן-עברי, 15, הדגיש לי נקודה חשובה על למידה: ¨אין לי יום בלי למידה; כל רגע הוא של למידה, גם אם פורמלית אני לא נכנס לאף שיעור. כל רגע אנחנו נחשפים למידע חדש, אז אי אפשר לקרוא רק לשיעור לשון שלי למידה...לפעמים אני מרגיש שהיה לי נוח יותר ללכת לבי¨ס רגיל, אבל אני מרגיש שהדרך הזאת היא הנכונה והאמיתית.¨ ושירה מרק, 12.5 מסבירה: ¨אמנם בהתחלה נראה שילדים רק משחקים כאן, אבל לכל ילד יש את תקופת ההסתגלות שלו, ואחר כך הוא באמת לומד, וגם ממשיך לשחק!¨ שאלתי תלמידים מה הם קיבלו בביה¨ס, ולפניכם אוסף תשובות: נתנאל מרגלית, 13: ¨אני השתניתי בצורה שאני מתנהג כלפי אחרים. מצאתי בי עוד אחריות. החונכים עזרו לי להבין כל מיני דברים שהייתי צריך להבין. ביה¨ס הזה מאוד מיוחד בשבילי, ורק כאן אני נשאר כבר שנה שנייה, שזה משהו שלא עשיתי כבר 5 שנים¨. רוני פרץ, 14.5: ¨ביה¨ס נותן לי לבחור מה אני רוצה לעשות ולהמציא את הדרך שלי – בלבוש שלי, באיך שאני מדברת, בהתנהגות שלי, ובלימודים¨. יובל דגן, 16: ¨נותנים לי פה מקום לבטא את עצמי, שזה לא היה לי קודם. זה נתן לי הרגשה שסומכים עליי, שמאמינים שאני יכול להיות אחראי לעצמי, ושאני אדם שווה. למדתי לעשות פה ניהול נכון של זמן. אני מגיע הנה כל יום ממיתר, וזה שווה את הנסיעות; האווירה פה תמיד טובה, וגם אם אני מגיע מהבית במצב רוח רע – פה זה נעלם¨. ואמיר לביא, 16.5, מוסיף בקצרה: ¨ביה¨ס לימד אותי כל כך הרבה, אבל הכי חשוב זה – איך להיות בן אדם¨. . בי¨הס הדמוקרטי נקרא ¨קדם¨, שפירושו קהילה דמוקרטית. ואכן יש לביה¨ס מאפיינים של קהילה – יש קבלות שבת, יש טיולים משותפים, יש שותפות של כולם, כולל הורים, בניקיונות יום השישי, יש הורים וסבים שבאים ללמד ולהיות בביה¨ס, ויש ערבות הדדית ועזרה בתוך הקהילה, כמו במשפחה מורחבת. איילת קלכמן: ¨אני מקווה לראות את בית הספר שלנו מעורב יותר בקהילת העיר, ותורם מתוך הכוח שלנו כקהילה¨. ואכן יש כבר פרוייקט קהילתי ראשון שיצא לדרך, שעניינו חיבור תלמידי בתיה¨ס ואנשי העיר לטבע על ידי הפיכת נחל חסד לסביבת חקר והנאה.
שאלתי את איילת למה לדעתה האנשים לא רצים הנה... והיא ענתה: ¨רוב האנשים שבויים בקונספציה שהדרך אל ההצלחה צריכה לעבור את כל התחנות שבתלם, ומוכנים לשלם כל מחיר כדי להגיע לשם. בדמוקרטי אנחנו חיים את החיים שקורים בכל רגע במלואם, ולא עסוקים רק בהכנות לעתיד. אנחנו מאמינים שדווקא ככה אנחנו פותחים לילדינו את הדלת לכל הדברים, והשמיים הם הגבול¨. כל האנשים שדיברתי איתם מזמינים את תושבי העיר לבקר בביה¨ס ולראות את הפלא במו עיניהם. ואסיים בציטוט של יואב: ¨אני לא בא לשכנע אף אחד שיגיע לביה¨ס. אני חושב שזה המקום הכי טוב בשביל הילדים שלי. מי שמתעניין ומעיז לנסות דברים אחרים ממה שהוא מכיר – שיבקר!¨.
|
בטעינה...