|
· כאשר נוסדה מדינת ישראל, היא הוקמה ואוכלסה באנשים שהגיעו ברובם ממדינות לא-דמוקרטיות. המדינה "הושלכה" למצב של מלחמה, מצב בו רוב המשאבים והאנרגיות מופנים להישרדות ולהשקעה באמצעי לחימה, ולא ללמידת ולימוד חיים במדינה דמוקרטית על כל המשתמע מכך. הנחת היסוד של מייסדי המדינה וקברניטיה הייתה שאנשים ילמדו מכוח האינרציה איך זה "עובד", אבל לא לקחו בחשבון את ההרגלים והפחדים שאנשים אלו הביאו עמם מארצות מוצאם הלא-דמוקרטיות. אנו, דור ההמשך עדיין מחזיקים בפחדים ובהרגלים אלו ומעבירים אותם הלאה לילדינו. כאשר נכנסה מפלגתו של כהנא - מפלגת "כך", לכנסת ומאוחר יותר נרצח כהנא, עלו שאלות בנוגע לחינוך לדמוקרטיה. משרד החינוך הוציא חוזרי מנכ"ל, בהם הוא דורש לקיים שיעורי אזרחות בבתי-הספר וללמד את ערכי ועקרונות הדמוקרטיה. מכיוון שאנו רואים בילדינו את האזרחים והבוחרים לעתיד, ואולי אפילו את המנהיגים לעתיד, שעליהם תוטל האחריות לשמור על הדמוקרטיה ולדעת לתפקד ולהשתמש בכליה - שומה עלינו לתת בידיהם כלים אלו והדרך הטובה והיעילה ביותר לעשות זאת היא לחיות ולהתנסות בחיים במסגרת דמוקרטית על-מנת להפנים ערכים, הרגלים ועקרונות אלו.
· בשנים האחרונות אנו עדים לתופעות חברתיות המצביעות על כך שהדמוקרטיה עדיין אינה מושרשת בקרב האוכלוסייה הישראלית. זלזול בחוק, ערעור עליו והצבת נורמות חברתיות מעל החוק, חוסר סובלנות מילולית ופיזית כלפי השונה, המיעוט והזר.
· חסרה ההבנה ששיטת המשטר הדמוקרטי היא שיטה שבמרכזה נמצא האדם היחיד בחברה, ושתפקידה של חברה דמוקרטית הוא בראש ובראשונה, לשמור על זכויות הפרט.
· רוב אזרחי המדינה הם שותפים פסיביים בתהליך הדמוקרטי ומתוך כך לא לוקחים אחריות לנעשה בקהילה ובמדינה, עובדה העשויה להביא לסיכון המשטר הדמוקרטי בישראל.
· ועדת קרמניצר, שפעלה מטעם משרד החינוך (1995), ממליצה במסקנותיה כי החינוך לאזרחות כדאי שיהיה בתהליך מתמשך לאורך כל שנות הלימודים, בהליך כוללני שמשולבים בו מקצוע האזרחות, תחומי הלימוד כולם ואקלים אזרחי בבית-הספר.
· "קדם" הדמוקרטי בערד, הנו היחיד מסוגו בכל אזור הדרום.
· בעקבות השינויים הכלכליים והחברתיים שעוברים על החברה הישראלית ועל העולם כולו, יש מקום וצורך בבניית מסגרות חינוכיות שונות המאפשרות חופש בחירה נרחב ונגישות לידע, התאמת תוכניות לימוד אישיות הנובעות מקצב שונה, תחומי עניין, סגנון למידה אישי וצרכי היחיד.
|
|
תרומתו של "קדם" הנה בכמה מישורים: האחד הנו בהוותו דוגמא לקבוצות הורים ואזרחים אחרים בכך שמותר ורצוי ליזום ולהוציא לפועל יוזמות חינוכיות ואחרות ככל שהן עולות בקנה אחד עם זכויות אדם וערכי הדמוקרטיה ; בכך שאין צורך ואין טעם לחכות ש"יעשו לנו, יתנו לנו, יסדרו לנו" וכד' ושעדיף לעיתים ליטול יוזמה ולעשות למען עצמך, למען ילדיך ולמען החברה בה אתה חי.
השני הנו חינוך ילדים ונוער על-פי ערכים דמוקרטיים, הומאניים מתוך כבוד לאדם באשר הוא אדם על-מנת שיצמחו להיות אזרחים מודעים לחובותיהם ולזכויותיהם, המסוגלים לתרום לחברה ולשמור עליה ועל מדינת ישראל כחברה וכמדינה דמוקרטיות. מישור זה נובע לא רק מתוך צורך אגואיסטי לגדל את הילדים באקלים חיובי ונעים אלא גם מתוך חשש ודאגה לגורלה של מדינת ישראל והחברה הישראלית כדמוקרטיה ואמונה בכך שהנוער של היום שהוא הנו האזרחים של המחר, הם אלו אשר יוכלו לשמר אותן ככאלו ולמנוע את התדרדרותה של מדינת ישראל מדמוקרטיה לרפובליקת בננות.
המישור השלישי הנו מענה על הצורך של אנשים, החיים בחברה שהפכה להיות מנוכרת יותר ויותר, בקהילה. הצורך הזה בא לידי ביטוי ברצונם של אנשים להשתייך, לתרום ולעשות כפי שאינם יכולים במעגלי חיים אחרים בהם הם נמצאים (כמו עבודה, חוגים וכד').
המישור הרביעי והאחרון הינו מודעות חברתית וניסיון להביא לשינוי במערכת החינוך בישראל. באמצעות הרצאות, ביקורים של אנשי חינוך ב"קדם", הכשרות ליזמים, מאמרים, אתר האינטרנט של "קדם", מעורבות בפרויקטים חינוכיים וכד' מנסים חברי "קדם" להביא לשינוי כל שהוא במערכת החינוך בישראל. חברי "קדם" שותפים לדעת רבים כי יש צורך ברפורמה במערכת החינוך בישראל והם עושים זאת "בשטח" כמיטב יכולתם.
|
