|
החינוך בארץ נמדד על סמך הישגי התלמידים במבחן חתך ארצי הקרוי מיצב . כבר בתוך המשפט הראשון מצויה הסתירה של ¨מצב [או מיצב] החינוך. מחד מדובר על הישגים לימודיים של רכישת ידע זה או אחר, ומאידך מדובר על חינוך......האם כשאנו מדברים חינוך כוונותינו ל 10 באנגלית \חשבון וכו ?
לדעתי יש הבדל גדול בין רכישת ידע בתחום מסוים לבין ¨ידע¨ או יכולת התנהגותית קרי אינטליגנציה רגשית . * הבלבול והערבוב בין הדברים דומה לאכילת עוגה בעודה היא שלמה תוך אחיזת מקל בשני קצותיו והכל בעמידה על צוק גבוה. מחד אנו רוצים יחס אישי ואמפטיה ומגובה העיניים וזאת תוך שליטה עם משמעת שמקשה גם על הטובים שבמורים, להיות באמת קשובים לצרכי התלמידים. אנו רוצים לחנך דור של אנשים עצמאים החיים במדינה דמוקרטית תוך ישיבה בכתה בה אין להם זכויות רבות , השליט הוא שליט יחיד, והם לובשים מדים. אנו רוצים לגדל ילדים שידעו לשאול שאלות אך מי שלרוב שואל את השאלות בכתה זה לא הם. אנו רוצים לחנך לאכפתיות ואחריות אך משיגים ניכור בין עולם הילדים לזה שלנו. מהמורים אנו דורשים להיות תמנונים להטוטנים בעלי זרועות כשכל זרוע מתבקשת לעשות דבר שונה ולעיתים אף סותר מהזרוע האחרת. וכך מורה מוצא[ת] עצמה/עצמו בקלות כיוצא מפסיד[ה] בכל מקרה, כי אם תבצע זרוע אחת את הנדרש יבואו בטענות אל הזרוע האחרת. המסרים המועברים הם כפולים, תהיו אמפטים תחנכו את הילדים ומצד שני יונף השוט ¨אם הכיתה שלך לא תצליח במיצב אז......נו נו נו¨ קירות בתי הספר מכוסים באמירות כסתחיות שהדמיון בינן לבין המציאות בשטח במקרה הטוב מקרי.
ללא ברירה נכנסת המערכת לטלטלה, המורים מכינים את התלמידים למבחן המיותר [שלמעשה , במידה ורוצים לבדוק אובייקטיבית את הידע של תלמידינו דרך מבחן הרי הוא צריך להיות בהפתעה, ללא הכנה מראש ......] והכל כדי שנוכל להראות הנה עשינו משהו,יש לנו כלים בלה בלה בלה, ולמרות זאת התוצאה היא כישלון חרוץ להתפאר.
ומבחינת החינוך , שבמהותו הוא הרבה דוגמא אישית , גם כאן אין לנו כחברה במה להתגאות , וכל מה שנותר זה להטיף והמטיף אינו מחנך....... כך אנו כחברה נכשלים בכל החזיתות ולא מבינים למה. נשפר את האבטחה ,נכניס מזגנים, נחבר תכניות לימוד חדשות לבקרים, נוציא חוברות הסברה למורים על משמעת ואהבה, נלביש מדים , נתגעגע לשנות הטרפפו ¨המופלאות¨ ,נשכח איך סבלנו אנו,נלביש את המלך בגדים חדשים נגלה כל פעם מחדש שהוא אף פעם לא היה מלך ועוד נצקצק בלשוננו ונתפלא כיצד הוא ערום.
|
בטעינה...